1 קַפְּדָן הֲוָה. רְגִיל לְמֵיתֵי גַּבֵּיהּ. אִיכַּסִּי מִינֵּיהּ תְּלָתָא יוֹמֵי, וְלָא אֲתָא. כִּי אֲתָא, אֲמַר לֵיהּ: אַמַּאי לָא אֲתָא מָר? אֲמַר לֵיהּ: קַפְּדָן קָרֵית לִי! אֲמַר לֵיהּ: הָא דְּקַמַּן, דְּקָא קָפֵיד מָר!
2 ״וְלֹא יִדְבַּק בְּיָדְךָ מְאוּמָה מִן הַחֵרֶם״ – כׇּל זְמַן שֶׁרְשָׁעִים בָּעוֹלָם, חֲרוֹן אַף בָּעוֹלָם וְכוּ׳. מַאן רְשָׁעִים? אָמַר רַב יוֹסֵף: גַּנָּבֵי.
3 תָּנוּ רַבָּנַן: רָשָׁע בָּא לָעוֹלָם – חָרוֹן בָּא לְעוֹלָם, שֶׁנֶּאֱמַר: ״בְּבוֹא רָשָׁע בָּא גַם בּוּז וְעִם קָלוֹן חֶרְפָּה״. רָשָׁע אָבֵד מִן הָעוֹלָם – טוֹבָה בָּאָה לְעוֹלָם, שֶׁנֶּאֱמַר: ״וּבַאֲבֹד רְשָׁעִים רִנָּה״. צַדִּיק נִפְטָר מִן הָעוֹלָם – רָעָה בָּאָה לְעוֹלָם, שֶׁנֶּאֱמַר: ״הַצַּדִּיק אָבָד וְאֵין אִישׁ שָׂם עַל לֵב וְאַנְשֵׁי חֶסֶד נֶאֱסָפִים בְּאֵין מֵבִין כִּי מִפְּנֵי הָרָעָה נֶאֱסַף הַצַּדִּיק״. צַדִּיק בָּא לָעוֹלָם – טוֹבָה בָּאָה לְעוֹלָם, שֶׁנֶּאֱמַר: ״זֶה יְנַחֲמֵנוּ מִמַּעֲשֵׂנוּ וּמֵעִצְּבוֹן יָדֵינוּ״.
